אפשר היה גם אחרת 

בימים אלו אנו מציינים שנה להתמודדות עם וירוס הקורונה. 15.3.20 סימן את ה יום שבו נסגרה התרבות, נסגרו רוב העסקים ונכנסנו למצב של משבר בריאותי יחד עם כל העולם. 

מי יכל בכלל לדמיין נגיף עולמי שמשתק את כל העולם, משאיר את כולנו בבית בריחוק חברתי, מונע מאיתנו להיפגש עם ההורים, הסבים והסבתות שלנו, חברים או בכלל לשבת במשרד ולעבוד. עד הקורונה זה היה משהו שראינו בסרטים בדיונים, על מגפה עולמית ואנשים שלבושים כאילו הם בחלל ופתאום זו הפכה להית המציאות של כולנו. 

ובכל זאת היה מי שדמיין (צריך להגיד גם את זה), ביל גייטס אחד, אני בטוח ששמעתם עליו, הוא חזה כבר לפני מספר שנים שהדבר הבא שיפגע באנושות לא תהיה מלחמה אלא מגפה עולמית. 

בהסתכלות לאחור יש דברים שהיו בלתי נמנעים, בוודאי עד שהבנו איך הנגיף עובד בבסיסו וגם היום עדיין רב הנסתר על הגלוי. הריחוק החברתי, שמירת ההיגיינה ועטית המסכות הן מאותם הדברים שהיה ברור שחייבים להקפיד עליהם כבר מההתחלה וכך נהגו בכל העולם. 
בימים הראשנים של המגפה ישראל אפילו נהנתה מקרדיט עולמי על היוזמות המהירות שנקטה כדי להילחם בנגיף כמו סגירת נמל התעופה ופעולות נוספות שנחשבו אז קיצוניות ומוגזמות אבל כמה מעט ידענו ועד כמה מהר זה התדרדר לקבלת החלטות פוליטית, לא עניינית שאינה שמה את הרפואה במרכז אלא את טובם האישית של פוליטיקאים שונים ושל המשלה. 
רגע לפני שאנחנו צוללים לעומק הדברים שהיה אפשר לעשות אחרת חשוב להגיד משהו על מערכת הבריאות: המשבר הנוכחי פגש מערכת בריאות מעולה, עם רופאים ורופאיות, צוותים סיעודיים, אחים ואחיות, מתמחים שנותנים את נשמתם למען החולים כל יום בתנאים מיושנים, בתת תקציב, בחוסר קבוע במטות, באנשי מקצוע ומה לא. שנים שהמערכת הזאת זועקת לעזרה ולא היה מי שיקשיב ואז הגיעה הקורונה. 
הקורונה הגיעה כשבמשרד הבריאות יושב השר ליצמן, אשר אינו איש בריאות, לא למד ולא עסק בבריאות ציבורית אבל זה עוד היה מסתדר אם היה לו מנכ"ל שהוא איש בריאות, רופאה, מנהל מערכות בריאות אבל זה לא היה המצב. מנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, הוא איש משרד האוצר בכלל, שעד כניסתו לתפקידו האחרון במשרד הבריאות היה זה שבעצם אחראי על הקיצוץ בתקציב הבריאות, אותו קיצוץ ואותו עול שאיתו נכנסנו למשבר הזה שילוב שמהר מאוד הוכיח את עצמו כבעייתי ביותר וגרר ביקורת רבה מבית ומחוץ. 

אפשר היה וצריך היה לאורך כל השנים לנקוט אחרת, לדאוג שמנכ"ל המשרד יהיה איש בריאות, איש עם ניסיון והיכרות עם המערכות הללו, עם הצרכים היומיומים של הרופאים, הרופאות והצוותים המסייעים, שיאפשר גמישות מחשבתית, הבנה לאן להזרים תקציבים מהר ואיפה ואת מי לגייס. 

אפשר היה אחרת גם בבחינת ההסברה: הבחירה שנעשתה כבר בתחילת הדרך של הפחדת הציבור ואיום בעשרות אלפי מתים וחולים, וקריסה של מערכות הבריאות. דרך שמשום מה נמשכת עד היום למרות שכישלונה מוכח עם עשרות חתונות, אירועים והתקהלויות לא חוקיות המוכיחות שההפחדה לא עבדה ולא עובדת. 
הסתכלות בגובה העיניים לציבור, אמירת העובדות על ידי אנשי מקצוע ולא מסיבות עיתונאים פוליטיות ב 20:00 בערב היו משיגים את תשומת לבנו הרבה יותר מגישת ההפחדה בה נקטו בכירי משרד הבריאות וראש הממשלה. 

אפשר היה גם אחרת בבחירת האסטרטגיה, או היעדר האסטרטגיה שאפיינה את המשבר, החלטות לא הגיוניות או לא ניתנות לביצוע, החלטות שמתקבלות באמצע הלילה לביצוע מיידי למחרת בבוקר, הורים שיושבים ומחכים למסיבות עיתונאים ב 20:00 כדי להבין מה קורה עם הילדים בבוקר והאם הם עצמם צריכים להישאר עם הילדים בבית. 
החלטות לגבי מסעדות שהתקבלו לפנות בוקר והובילו לזריקת סחורות במאות אלפי שקלים של בעלי המסעדות, זיגזוג אינסופי וחוסר החלטיות הביאו לאובדן טוטאלי של הציבור בהנהגה. 





אפשר היה גם אחרת בכל הקשור לנתב"ג – מהרגע הראשון גילינו כי למרות ההחלטה המאוד נכונה לסגור את נתב"ג השיקולים הפוליטיים של הממשלה הם שקבעו ולא החלטות ושיקולים בריאותיים. כבר בתחילת המגיפה נחשפנו לטיסות מניו יורק שחקירות אפידמיולוגיות גילו שעליהן היו סופרספרדס שהדביקו מאות. וועדת החריגים שהוקמה בסגר האחרון והתגלתה גם היא "כוועדת מקורבים" בעוד ישראלים רבים התקועים בחו"ל ומבקשים לשוב לביתם לא עברו את הוועדה ולא זכו לחזור הביתה. 


אפשר היה גם אחרת בהאצלת הסמכויות והורדת ההנחיות לביצוע לדרגים מתחת לממשלה. אין ויכוח שממשלת ישראל היא זו האמונה על קביעת מדיניות והוצאתה לפועל בכל ימות השנה והדבר רק מתעצם באיתות משבר. לא ישבתי בישיבות הקבינט ולא בהתייעצויות הממשלה אך עדיין לא ברור לי ולרבים כמוני הסירוב המוחלט של ממשלת ישראל להאציל סמכויות, לאפשר בכך להנחיות ולהחלטות להגיע מהר יותר וביעילות לציבור הרחב. כך היה עם שילוב פיקוד העורף לאחר ביטולה של "רחל" הגף שזה בדיוק היה אמור להיות תפקידו וכך גם עם ראשי הרשויות המקומיות. 
עד היום, שנה לאחר פרוץ המגפה ראשי הרשויות נטולי כל סמכות בתחום שיפוטם, זהו הרי דבר שלא יעלה על הדעת. 
ממשלה, כל ממשלה בכל מדינה אינה יכולה לנהל תפעולית אופרציה בסדר גודל של מדינה ללא האצלת סמכויות. היא אינה יכולה לאכוף ברמת העיר או בית ספר נקודתי בטח ובטח שלא ברמת השכונה, מתן כלים לראשי הערים וסמכויות היה מסייע לממשלה, מאיץ את הדברים ומייצר שקיפות והתנהלות נכונה יותר. 

למדורה הזו ניתן לשפוך את המחסור במטושים והבדיקות האפידמיולוגיות בתחילת הדרך, הבאת מכונות הנשמה שאין כוח אדם שיתפעל אותם, השפעה ההרסנית על של ההתנהלות על בתי הספר ובעיקר חטיבות הביניים (מדינת ישראל היא בין המדינות שבהם למדו הכי מעט השנה ), הגברת הקיטוב והפלגנות בעם במקום ליצור אחדות ועוד ועוד. 

היום אנו יכולים לחגוג, זה מתאפשר בזכות החיסונים שמעל לחמישה מיליון אזרחים ואזרחיות קרוב לששה מליון למעשה כבר בחרו לקבל. זה לא עניין של מה בכך ואם יש לי ביקורת רבה על הניהול, הרי שמבצע הבאת החיסונים וחיסון כלל האוכלוסיה הוא מבצע בסדר גודל אדיר עליו מגיע שפו עצום לממשלת ישראל ולקופות החולים. 

ביקורת, ראוי שתשמע ותתקיים, ממנה אנו למדים ומפיקים לקחים ולצידה ראוי שיאמרו גם ההישגים. 
היציאה לחירות השנה מורגשת יותר מתמיד. 
אני מאחל לכל בית ישראל חג חירות שמח. 











בניית אתרים